זורקת / Happy Old Year

תאילנד, 2019, 113 דקות, דרמה.

במאי: Nawapol Thamrongrattanarit.

"אישה מעיפה מהבית חפצים מיותרים במסגרת שיפוץ רבתי, אבל מזכרות שהשאיר האקס מחזירות אותה לימים עברו." (מתוך אתר נטפליקס).

כל כך הרבה זבל יש בעולם, והכוונה אינה רק לסרטים ולסדרות בנטפליקס אלא לכמות העצומה של דברים וחפצים מיותרים שמצטברים בכל מקום. ג'ין, גיבורת הסרט, חוזרת אל תאילנד משוודיה מסביבות לא ברורות (אבל לא לגמרי חיוביות) ומבקשת להיפטר מכל הג'אנק שממלא את בית המשפחה שלה ולעצב אותו מחדש בצורה מינימליסטית ונקייה, בהשראת מארי קונדו (שמוזכרת מספר פעמים לאורך הסרט) ולמגינת ליבה של אימה המוזרה. נקודת המוצא הזו, שבמסגרתה היא נדרשת להחליט ביחס לכל חפץ ותמונה - האם לזרוק, להשאיר, להחזיר או למכור - מחייבת אותה להתעמת עם מערכות יחסים מעברה (או שדים מעברה, כמו שנהוג לומר), במיוחד עם בן זוג לשעבר וחברתו החדשה ועם אביה שנטש. הסרט אינטליגנטי, שקט ואלגנטי והמשחק מאופק וטוב, אבל יש בו יותר מדי דיאלוגיים סנטימנטליים (וגם מוסיקה מאולצת), ומהבחינה הזו הוא דומה לסרטי אינדאי אמריקאיים טיפוסיים, שכמוהו מתחילים טוב אבל מתברברים בהמשך. מעניין גם לראות את הצד המערבי והמודרני של תאילנד שמוצג בו, ושאצלי לפחות לא היה מקושר אליה באופן אסוציאטיבי.

אז אני "פחות התחברתי", אבל נראה שאור סיגולי מהאתר סריטה אהב מאוד:

" ... התסריט ממשיך לחקור ולחפור בתוך החוויה של ג'ין, ונוגע פחות או יותר בכל סוג של התמודדות עם זיכרון שישנו. די מדהים בכמה מוטיבים ורעיונות הסרט מתעסק, כמות שאולי יצדיק צפייה נוספת. אבל העומס הזה לא מכביד על "Happy Old Year" אלא רק הופך אותו למורכב ומעניין הרבה יותר. בכל הזמן הזה, רמונגרטאנאריט לא שוכח שהמטרה שלו היא יותר מלגרום לנו לחשוב, אלא גם להזדהות ולהתרגש, ופה בכלל הופתעתי מהעוצמה שהסרט מגיע אליה בלי דרמה צעקנית מדי. תרמונגרטאנאריט מצליח ליצור סובלימציה נהדרת בין הסרט והגיבורה שלו – דמות שמנסה לשמור על ריחוק ומינימליזם, אבל מתמודדת עם סערות גדולות ומודחקות. יש איזשהו מאבק בין החיצוניות של הסרט לבין הכאב שבתוך הגיבורים, וקשה לתאר כמה זה הופך את שני האספקטים השונים למרתקים. הפריימים נקיים מאוד ואפילו כשיש בהם עומס חפצים נראה שהדברים מנסים להיות בשליטה, להחזיק את הכאוס מלהתפרץ. זה לא נעשה ברמה דוגמתית או חונקת, אלא באופן מרגיע דווקא. בכל פריים יש הרבה יותר ממה שנדמה במבט הראשון, בין אם אלו מרקמים או גוונים שמסתתרים בין החפצים והרקעים. ... ובזמן שאני לא יודע אם "Happy Old Year" הוא הראשון אי פעם שמעלה מחשבות כאלו על זיכרון ופרידה – אפילו סביר להניח שלא – אני בוודאות יודע שהוא עושה את זה בצורה כל כך יפה ונהדרת, שהוא התיישב אצלי בלב ואני לא מאמין שיזוז משם בקרוב."

3 כוכבים