האם / Mother

יפן, 2020, 126 דקות, דרמה משפחתית.

במאי: טאצושי אומורי.

"אימו המעורערת של סוהיי מרגישה מאוימת כשהוא מתחיל להיחשף לעולם שמעבר לשליטתה החולנית, ומובילה את המשפחה לטרגדיה בלתי נמנעת." (מתוך אתר נטפליקס).

לרגל האולימפיאדה בטוקיו מתווסף לבלוג הסרט היפני הראשון. זוהי דרמה משפחתית ריאליסטית וחסרת מניירות שעוקבת במשך מספר שנים אחר נסיונותיהם המתמשכים של אם לא כשירה בעליל ובנה הצעיר להשיג כסף ולשרוד בשולי החברה. מלבד היותה יפהפיה, קשה לומר משהו חיובי על דמותה הנצלנית, האגואיסטית והמניפלטיבית של האם, שגוררת גם את בנה למסע של הרס עצמי ומסרבת לכל אחת מהאפשרויות לגאולה שמוצעות לה ולו לאורך הדרך. הבן הצעיר לעומתה מוצג באופן מעט שטחי כמתוק, חכם ומקסים, אך הפסיביות שבה הוא מקבל על עצמו את שיגיונותיה של האם ומשתף איתה פעולה, גם כשהוא כבר נער בוגר, מעוררת קושי. בהתחשב בדמויות האלו ובמהלכי העלילה, הסוף הטראגי עשוי אולי להפתיע, אך לא בצורה שהיא בלתי אמינה (במיוחד כשמתברר שהסרט מבוסס על מאורעות אמיתיים). ליפנים יש כידוע סגנון משחק מיוחד ומשונה של דיבור שקט ומאופק שמתחלף ברגע בהתפרצויות זעם וצעקות, שחוזר על עצמו גם כאן (דמותה של האם, במיוחד, משוחקת מצוין). הסרט אינו קצר, אך נותר מעניין לכל אורכו.

הביקורות שקראתי היו חיוביות מאוד:

"Mother is an engrossing, authentic and troubling portrait of mental illness, an extraordinarily written, directed and acted tragedy. ... a fascinating drama, gripping us until its brutal and ironic conclusion." (Decider.com).

"A film like this needs great performance and great they are. The cast manages to embrace the life of a low-income, cyclical hell, showing authenticity and naturalness in their performances. Everything feels “day to day”. There’s not an answer in sight, just general glumness. Mother is the work of a visionary director, highlighting a broken, abusive family life." (Readysteadycut.com).

ניתוח פסיכולוגי-קולנועי מעניין של הסרט אפשר למצוא כאן.

3.5 כוכבים.