ישו העיוור / The Blind Christ

צ'ילה, 2016, 85 דקות, דרמה (מסע).

במאי: כריסטופר מאריי.

"אדם שטוען שחווה התגלות אלוהית כילד, יוצא למסע במדבר בצ׳ילה כדי לחולל נס עבור חברו שנפצע קשה בעיר מרוחקת." (מתוך אתר נטפליקס).

בדומה לסרט הפולני המצוין "קורפוס כריסטי" (שהוקרן בפסטיבל הקולנוע של ירושלים ונמצא היום ביס), גם "ישו העיוור" עוסק בצעיר בעל נגיעות רוחניות שמעמיד למבחן את יכולותיו האמיתיות במסגרת מסע של חיפוש עצמי, שמתרחש הפעם בקרב הקהילות הכפריות של מדבר אטקמה בצ'ילה (אבל יכול גם להיות כמעט בכל מקום אחר). בניגוד לסרט הפולני (שכלל כל מיני תפניות דרמטיות), העלילה כאן ישרה ופשוטה ומורכבת בעיקר ממפגשיו של הצעיר לאורך הדרך עם מאמינים פשוטים ועניים המבקשים ממנו ניסים וריפוי, ובכך היא מזכירה דווקא את "דרום אמריקה על אופנוע" (על צ'ה גווארה), גם הוא סרט מסע דרום אמריקאי, רק שכאן מדובר באיש דת או רוח ולא ברופא, והטון אינו מאוד חברתי ומעמדי אלא יותר פילוסופי ומהורהר, כמתבקש ביצירה העוסקת בשאלות של אמונה וחיפוש. שוחרי תיאולוגיה נוצרית יימצאו בוודאי בסרט עניין מיוחד, אבל עבור הצופה הרגיל מדובר בסרט איטי ושקט (אם כי לא ארוך), שאינו מעורר הרבה רגש וגם לא בדיוק מרתק את העיניים למסך.

הביקורות שקראתי על הסרט ציינו לחיוב את הצילום, אם כי בעיניי הוא דווקא לא בלט במיוחד. מעבר לכך הן היו מעורבות למדי, אולי אפילו בנטייה לכיוון השלילי. כך למשל:

"לדעתי, אין בסרט מספיק חומר על מנת להחזיק פיצ'ר. חלקים רבים ממנו נראו לי כחוזרים על אותה נקודה, או נמתחים יותר מדי. לכן, בסופו של דבר דומני כי הסרט לא ממש מספר את הסיפור של ישו, או סיפור של אמונה, נסים והקרבה עצמית, בדרך חדשה. מה שמוביל לכך שהסרט נראה עמוס למדי בקלישאות מסוגים שונים, בעיקר כאלה הקשורות לתיאור חיי העוני באזורים הנידחים של דרום אמריקה. ניכר כי מארי יודע קולנוע ויש לסרט כמה סצנות שבונות היטב מערכות יחסים בין הדמויות, וגם שוט סיום נהדר. אבל בגדול מדובר בסרט מפוספס באופן כמעט מרתיח. יש בו משהו שמרגיש נצלני כלפי הדמויות החיות באזורים אותם הוא מתאר (ולאנשים אלו מוקדש הסרט) ואולי זה נובע מכך שנותרתי מנותק לאורך כמעט כל הסרט."

(עופר ליברגל, סריטה).

"A spiritually guided man in Chile’s impoverished north crosses the desert thinking he can perform a miracle and heal an injured friend in Christopher Murray’s belabored tone poem, “The Blind Christ.” The director succeeds in conveying the sense of those living in desiccated communities forgotten by the government, who have lost all hope and turn to religion as a last resort. Yet while striving for something magisterial, the film is too often dulled by over-studied lifelessness. Attractively though monochromatically shot, “Blind Christ” means to be a sympathetic reflection on the desire for faith, but its calculated solemnity generally pushes away an empathic response. " (Variety).

3.5 כוכבים